אני יודעת מה עשית בקיץ האחרון. וייתכן שזה אפילו חוקי

השימוש בתוכנות ריגול (spyware) בקרב רשויות אכיפת חוק וארגוני מודיעין בעולם מהווה נושא למחלוקת במשך שנים, שהתעצמה בעת האחרונה. מצד אחד, מדובר בכלי רב ערך לחקירה ולמניעת פעולות פליליות ולאומניות. מצד שני, טכנולוגיות אלה עשויות לפגוע בזכויות הפרטיות של אזרחים ולהיות כלי שרת בידי ממשלות שיעשו שימוש בטכנולוגיה למטרות נבזיות, כמו דיכוי אקטיביזם אזרחי.

תוכנת ריגול מתייחסת לכל תוכנה שאוספת נתונים בסתר ממחשב או מכשיר נייד. זה יכול לכלול ניטור פעילות באינטרנט, שאיבת הודעות מאפליקציות העברות מסרים כמו וואטסאפ, תיעוד של הקשות (keystrokes), גישה לסיסמאות ולנתוני מיקום או אפילו הפעלת המיקרופון או המצלמה של המכשיר ללא ידיעת המשתמש או הסכמתו. בשנים האחרונות חלה עלייה בשימוש בתוכנות ריגול על ידי סוכנויות אכיפת חוק ומודיעין ברחבי העולם, במיוחד בהקשר של מאמצי ביטחון לאומי ולוחמה בטרור.

עם זאת, השימוש בתוכנות ריגול מעורר חששות משמעותיים לגבי פרטיות וחירויות אזרח. ללא אמצעי הגנה משפטיים מתאימים, ניתן להשתמש בו כדי לרגל אחר אנשים חפים מפשע, והפוטנציאל לשימוש שאינו ראוי הוא משמעותי. בנוסף, השימוש בתוכנות ריגול יכול ליצור אפקט מצנן על חופש הביטוי, במיוחד עבור פעילים או עיתונאים שעלולים לחשוש מפיקוח על ידי הרשויות. 

הנושא הפך לפופולארי מאוד בשיח הציבורי בשנים האחרונות, עם החשיפות הרבות של השימוש בכלי פגסוס שפותח ע"י חברת NSO הישראלית, שהואשמה במכירת טכנולוגיה למשטרים חשוכים שעשו בה שימוש למטרות אנטי-דמוקרטיות וממניעים פסולים. לצד NSO נחשפה פעילותם של חברות דומות בתחום. ארגוני זכויות אדם הפנו את הזרקור אל החברות המסחריות, והביקורת הציבורית הגיעה לנקודת רתיחה כשבנובמבר 2021 משרד המסחר האמריקאי הכניס את חברת NSO לצד חברה ישראלית נוספת, קנדירו, לרשימה של גופים המהווים סכנה לביטחון הלאומי של ארה"ב. 

לאחרונה, מחלחלת ההבנה בשיח העולמי כי האחריות צריכה לעבור מהחברות המסחריות למדינות, לטובת קביעת רגולציה שראויה לשימוש והפצה של הטכנולוגיה. כך, עולם הסייבר ההתקפי נדרש כיום לשאלת האיזון שבין שמירה על ביטחון לאומי מתוך הבנה שטכנולוגיות אלה הכרחיות למיגור פשיעה וטרור, לבין שמירה על זכויות אדם. 

המסגרת המשפטית סביב השימוש בתוכנות ריגול מורכבת ומשתנה מאוד ממדינה למדינה, וכיום אין הסדרה ראויה של הנושא בזירה הבינלאומית. מרבית המדינות מתמודדות עם אתגרים משפטיים בנוגע לשימוש בתוכנות ריגול במגוון היבטים, כגון: מהו המנגנון לקבלת אישור משפטי לביצוע מעקב באמצעות תוכנות ריגול? כמה זמן ניתן לבצע מעקב שכזה, ותחת אילו תנאים? האם יש לערוך הפרדה בין מידע נתונים (metadata) לבין מידע תוכני (content) שעשוי להגיע ממכשיר טלפוני, בהנחה שהפגיעה בפרטיות אינה זהה בשני המקרים? כמה זמן מותר לשמור מודיעין שהושג באמצעות שימוש בכלים חודרניים שכאלה? ומהם מנגנוני הפיקוח על כל תהליך המעקב, שיבטיח שהרשויות שמשתמשות בטכנולוגיה לא עושות בה שימוש לרעה? 

בישראל, לדוגמה, המסגרת המשפטית לשימוש בכלי סייבר התקפי מאוד מיושנת ואינה מותאמת לטכנולוגיה, מה שמייצר מרחב גדול יותר לטעויות או טיוח. החוקים העיקריים בהם נעשה שימוש להצדקת השימוש בכלי סייבר התקפי הם חוק האזנת סתר, שחוקק בשנת 1979 ומתייחס לשיחות טלפוניות בלבד או תקשורת בין מחשבים, ופקודת סדר הדין הפלילי המתייחסת לחיפוש, כאשר בהקשר זה הפעלה מרחוק של תוכנת ריגול במכשיר נייד לצורך שאיבת מידע, משולה לחיפוש בחפציו של אדם. לא צריך להיות משפטן כדי להבין שהחוק נמצא הרחק מאחורי הטכנולוגיה. במצב שבו החוק חסר התייחסות ליכולות הטכנולוגיות המתקדמות של תוכנות הריגול, נוצר חוסר וודאות משפטית. 

מתוך הבנה כי יש לקבוע סטנדרטיים בינלאומיים לשימוש בתוכנות ריגול, ארה"ב והאיחוד האירופי החלו בנקיטת צעדים לגיבוש מדיניות שבתקווה תוביל לאימוץ מסגרות משפטיות דומות במדינות העולם. במרץ האחרון נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, הוציא צו נשיאותי ובו הוא מגדיר את הפרמטרים העיקריים שבתקווה יביאו לאיזון בין הצורך בשימוש בתוכנות אלה בקרב הסוכנויות הפדרליות כגון FBI ו-CIA לטובת שמירה על האינטרסים הלאומיים של ארה"ב, לבין הצורך בשמירה על זכויות אדם. כך, לדוגמה, אוסר ביידן על סוכנויות מודיעין ואכיפת חוק לרכוש טכנולוגיה של חברה אשר מכרה את המוצר שלה למדינות שעשויות לעשות בו שימוש לרעה כנגד אזרחיה. במקביל, ועדה ייחודית של האיחוד האירופי שוקדת מזה כשנה על חקירת השימוש בתוכנות ריגול בקרב מדינות האיחוד האירופי ועומלת על גיבוש מתווה מדיניות לשימוש בטכנולוגיה שכזו.

לסיכום, השימוש בתוכנות ריגול על ידי רשויות אכיפת חוק ומודיעין הוא נושא מורכב ושנוי במחלוקת. למרות שזה יכול להיות כלי רב ערך לחקירה ולמניעת פעילויות פליליות, הוא גם מעלה חששות משמעותיים לגבי פרטיות וחירויות אזרחיות. כדי להתמודד עם אתגרים אלו, נעשים מאמצים לחזק את אמצעי ההגנה המשפטיים סביב השימוש בתוכנות ריגול, לרבות באמצעות הכנסת חוקים ותקנות ספציפיים והקמת גופי פיקוח. בסופו של דבר, יצירת האיזון הנכון בין אבטחה לפרטיות תדרוש דיאלוג מתמשך ומעורבות בין ממשלות, חברה אזרחית והמגזר הפרטי.